בפרק הזה של “חושך ואור”, בנצי ברופמן מארח את הדס אילון קרמי לשיחה מטלטלת וישירה על ה־7 באוקטובר – מבפנים. הדס חוזרת לרגעים שבהם מצאה את עצמה עם בתה ומשפחתה בתוך ממ״ד בכפר עזה, כשהמציאות בחוץ מתפרקת לחלוטין. במשך יותר מ־35 שעות של פחד, יריות וחוסר ודאות, היא מתארת איך הגוף והנפש נכנסים למצב הישרדות, איך מקבלים החלטות בלי זמן לחשוב, ואיך מצליחים להחזיק מעמד כשנדמה שהכל קורס.
בפרק הזה של “חושך ואור”, בנצי ברופמן מארח את הדס אילון קרמי לשיחה מטלטלת וישירה על ה־7 באוקטובר – מבפנים. הדס חוזרת לרגעים שבהם מצאה את עצמה עם בתה ומשפחתה בתוך ממ״ד בכפר עזה, כשהמציאות בחוץ מתפרקת לחלוטין. במשך יותר מ־35 שעות של פחד, יריות וחוסר ודאות, היא מתארת איך הגוף והנפש נכנסים למצב הישרדות, איך מקבלים החלטות בלי זמן לחשוב, ואיך מצליחים להחזיק מעמד כשנדמה שהכל קורס.
הדס משתפת בכאב על אחיה טל ז״ל. מפקד כיתת הכוננות של הקיבוץ, שנפל בזמן שנלחם להגן על הקהילה, ועל הדרך שבה מתמודדים עם בשורה כזו. בין תקווה, הכחשה, וההבנה שמגיעה לאט. היא מדברת על השאלות שאין להן תשובה, על הגעגוע, ועל איך אדם אהוב ממשיך להשפיע גם אחרי שהוא כבר לא כאן.
ומתוך כל זה, עולה גם האור. הפרק נוגע בכוח של קהילה ברגעים הכי קשים, בחיבוק האנושי שמאפשר להתחיל תהליך של שיקום, ובמשמעות של להיות מוקף באנשים שמבינים בדיוק מה עברת. זה פרק על נפש, על טראומה, ועל הבחירה להמשיך להאמין בטוב גם אחרי שפוגשים את הרוע הכי קרוב שיש.
