מטס זיכרון בקיבוץ מעגן הפך לאסון הרוג 17

ב-29 ביולי 1954 התכנסו אלפי מוזמנים בקיבוץ מעגן שעל שפת הכנרת לטקס חנוכת אנדרטה לזכרו של הצנחן פרץ גולדשטיין ולציון גבורתם של צנחני היישוב. במהלך הטקס התרסק מטוס קל לתוך הקהל, ו-17 בני אדם נהרגו ו-25 נוספים נפצעו, באחד מאסונות התעופה הקשים בתולדות המדינה.

העצרת הממלכתית נועדה להנציח את צנחני היישוב, מתנדבים שיצאו לאירופה במהלך מלחמת העולם השנייה כדי לסייע ליהודים תחת הכיבוש הנאצי. הטקס נערך במקביל להנחת אבן הפינה למוסד יד ושם בירושלים, ולכן ביטל נשיא המדינה את השתתפותו ברגע האחרון והעדיף להגיע לאירוע בבירה. במקומו נשלחה איגרת ברכה שיועדה לטקס במעגן.

הבקשה לצה״ל שנדחתה והמטס האזרחי

מארגני האירוע פנו לצה״ל בבקשה לערוך מטס לכבוד הטקס, אך הבקשה נדחתה. לאחר מכן נענו המארגנים להצעת קלוב התעופה לישראל לקיים מטס ראווה אזרחי, שבמהלכו תוצנח לעבר הקהל האיגרת שהוצגה כברכת הנשיא.

את אחד המטוסים הטיס אורי גלין, בן המושב עין גנים ולוחם פלמ״ח לשעבר. גלין התנדב לקורס הטיס הראשון של צה״ל, אך הוסב לתפקיד מקלען אוויר, ולאחר שחרורו למד טיסה במסגרת אזרחית ובהמשך גויס למילואים כמדריך טיסה, אף שלא סיים קורס טיס צבאי. לצד עיסוקו בתעופה היה גלין ספורטאי בולט ושיאן ישראל בזריקת דיסקוס, וב-1952 ייצג את המדינה באולימפיאדת הלסינקי, האולימפיאדה הראשונה שבה השתתפה ישראל.

האיגרת שנתפסה בגלגל וההתרסקות

ביום האסון הטיס גלין מטוס קל מדגם פייפר קאב. כשהגיע מעל הקהל ניסה להצניח את האיגרת, אולם היא נתפסה בגלגלו השמאלי של המטוס. בניסיון לשחרר אותה העביר גלין את ההגאים לאבשלום סטרוד, צלם ומזכיר קלוב התעופה שישב מאחוריו ולא היה בעל ניסיון בטיסה, ואף הוציא את פלג גופו העליון מתא הטייס כדי לשחרר את האיגרת בעצמו.

בזמן הזה איבד המטוס גובה, והשליטה בו אבדה כליל. הוא חלף בגובה נמוך מעל המשתתפים, פגע במפקד משמר הכבוד סגן שמחה לוי והרג אותו, ולאחר מכן התרסק לתוך הקהל, כשהמנוע והמדחף ממשיכים לפעול ופוגעים באנשים שנקלעו למסלולו.

המטוס חלף מעל ראש הממשלה וקרס בשורה שאחריה

המטוס חלף מעל שלוש השורות הראשונות, שבהן ישבו ראש הממשלה משה שרת, רעייתו, שרים וקצינים בכירים שניצלו בנס, והתרסק על השורות שמאחוריהן. בין 17 ההרוגים היו ארבעה מצנחני היישוב עצמם – דב הררי, אריה אורני־פיכמן, יהודה אחישר ושלום פינצי – ששרדו את משימותיהם באירופה במלחמת העולם השנייה, אך נהרגו בטקס שנועד להנציח את חבריהם.

באסון נהרגו גם עפרה ודניאל סירני, כלתו ובנו של הצנחן אנצו סירני, שנלכד בידי הגרמנים לאחר צניחתו באיטליה ונרצח במחנה הריכוז דכאו.

הליך משפטי שהסתיים בלי הכרעה

לאחר האסון קבעה ועדת חקירה כי גלין פעל בפזיזות, והוא הועמד לדין בגין גרימת מוות ברשלנות. בעקבות דלות הראיות והמלצת השופט, הורה היועץ המשפטי לממשלה על ביטול המשפט. שנים לאחר מכן פורסמו בתחקירים עיתונאיים טענות שלפיהן אנשי קלוב התעופה איימו על עדים כדי למנוע את הרשעתו של הטייס.

לאחר האסון עזב גלין לארצות הברית, השלים דוקטורט והיה לפרופסור לאנטומיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. כשחזר לישראל היה שותף בהקמת בית הספר לרפואה של הטכניון בחיפה, ובהמשך עמד במשך 17 שנים בראש המחלקה לאנטומיה במכון וינגייט. בשנותיו המאוחרות התנדב כ״נאמן ניקיון״ מטעם המשרד להגנת הסביבה, ורשם יותר מ-16 אלף דוחות בגין עבירות זיהום שהכניסו לקרן לשמירת הניקיון למעלה משני מיליון שקלים. הוא נפטר בשנת 2021, ועם זאת סיפור אסון מעגן נותר פתוח בשאלות שלא הוכרעו – על ההחלטות שאפשרו את המטס ועל האופן שבו הסתיים ההליך המשפטי בלי הכרעה ברורה.