איש הדת המוסלמי שאומר שהקוראן ניבא את הקמת ישראל

״כל פעם שאתם נלחמים עם ישראל, האדמה שלכם מתכווצת, האדמה שלהם מתרחבת. וזו התאבדות אחרי התאבדות״.

את המשפט הזה אמר האמיר מוחמד שריף עודה, ראש העדה האחמדית בישראל ובגדה המערבית, בעברית, באולפן בחיפה. הוא התארח בפרק 18 של ״שראכה״, התוכנית של רשת AM1 בהגשת עלי שעבאן ונתי שיינפלד.

עודה לא אמר את הדברים כביקורת פוליטית על החלטות של ההנהגה הפלסטינית. הוא אמר אותם כטענה דתית: מי שיוצא למלחמה נגד מדינת ישראל בשם האסלאם עומד, לשיטתו, מול גורל שנקבע בידי אללה וכתוב בקוראן עצמו.

לפני שממשיכים: מי הם האחמדים

העדה האחמדית נוסדה בהודו ב-1889, וסביב ההכרזה של מייסדה על עצמו כרפורמטור המיועד נוצר הקרע שמלווה אותה עד היום. זרמים מרכזיים באסלאם הסוני והשיעי אינם מכירים באחמדים כמוסלמים, ובמדינות כמו פקיסטן הם נרדפים בחוק.

בישראל מדובר בקהילה קטנה, כ-2,200 נפש, שמרוכזת בשכונת כבביר בחיפה ומשמשת מרכז לעדה בכל המזרח התיכון. ישראל היא המדינה היחידה באזור שבה האחמדים מקיימים את אורח חייהם בגלוי.

זה הקשר שחשוב לקריאת הדברים לשני הכיוונים: מצד אחד עודה אינו מייצג את זרם הרוב, ומי שירצה לדחות את דבריו יצביע על כך. מצד שני, זהו איש דת מוסלמי שאומר את הדברים בשמו, בשידור, בעברית, ובאזור שבו כמעט אף אחד לא אומר אותם.

״קיבוץ הגלויות הזה התגשם ב-48״

הבסיס לטיעון הגיע כשעודה ציטט פסוק מסורת אל-אסראא שבקוראן (17:104) ותרגם אותו. הפסוק אומר לבני ישראל ״שכנו בארץ״, וממשיך: ״וכאשר תבוא ההבטחה האחרונה, נביא אתכם יחד״. עודה תרגם את הסיום ״נביא אתכם קיבוץ גלויות״.

״הפסוק הקוראני הזה נאמר לפני 1,400 שנה״, אמר. ״קיבוץ הגלויות הזה התגשם ב-48״. עד קום המדינה, הוסיף, היהודים היו מפוזרים בכל רחבי העולם.

״אם אתם נלחמים עם גורל אללה, אתה תפסיד״

מהנקודה הזאת עודה עבר למסקנה המעשית. ״העמדה שלנו, אמרנו: אם אתם נלחמים עם גורל אללה, אתה תפסיד. וזה מה שקרה״, אמר, וייחס את המשפט שפתח את הכתבה לחליף הרביעי של העדה.

הוא הציע מבחן מעשי. ״אני אומר לך נבואה. תבדוק עכשיו, לפחות מ-94 ועד היום, כמה הפלסטינים איבדו שטחים וקרקע״. כששיינפלד העיר שההפסד מתמשך כבר מ-48׳, עודה לא התווכח אלא חידד: ״בהתחלה היהודים קיבלו 25 אחוז״.

ואז הוא פנה ליהודים

מיד לאחר מכן, באותה נשימה, עודה סובב את הטיעון. ״עכשיו אני בא ליהודים״, אמר.

התנאי שהציב לקוח מחומש דברים: ״יש לאלוהים, שם לכם תנאי: שלא תהיה לך איפה ואיפה, גדולה וקטנה. אבן שלמה וצדק לך בביתך ובכיסך, למען יאריכו ימיך על האדמה אשר אדוני אלוהיך נתן לך״ (על פי דברים כה, יג-טו). אותה הבטחה שהוא מוצא בקוראן, אמר, מותנית בטקסט היהודי עצמו ביושר ובאמת מידה אחת לכולם.

ומשם עבר לדיני הגר. ״36 פעמים בתנ״ך אלוהים מזהיר את היהודים ביחס לגר״, אמר, וחזר על הפסוק פעמיים, בשני נוסחיו: ״וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים״ (שמות כב, כ), ו״וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי ידעתם את נפש הגר״ (על פי שמות כג, ט). ״וחוזר על עצמו״, אמר. ״למה אתה חושב שאלוהים מזהיר?״ מיד אחרי הוא הוסיף פסוק נוסף: ״לא יומתו אבות על בנים ולא בנים על אבות, כל אחד בחטאו יומתו״ (דברים כד, טז).

השאלה שלו הייתה מתי הציווי נבחן. ״מתי אנחנו מיישמים את זה? בזמן אהבה ושלום בינינו, או בזמן שיש בעיה או מלחמה? יש ערכים ויש מוסר״.

במקום אחר בשיחה הוא הצמיד שני טקסטים זה לזה. הקוראן, בסורת אל-אנביאא (21:105), אומר: ״כבר כתבנו בזבור, אחרי הזיכרון, כי את הארץ יירשו עבדיי הצדיקים״. הזבור הוא ספר תהילים, ושם, במזמור לז, כתוב: ״סור מרע ועשה טוב ושכן לעולם… צדיקים יירשו ארץ״. לפי עודה זו אותה הבטחה בשני הספרים, והיא מותנית באותו תנאי: צדק.

את הנקודה הוא סגר בדוגמה מהתנ״ך: דוד המלך לא קיבל את הזכות לבנות את בית המקדש. ״הרבה מלחמות עשית והרבה דם שפכת. אז זה לא המסר האלוהי. אלוהים הוא השלום״.

״מעשה ארור, לא אסלאמי, לא אנושי״

על 7 באוקטובר עודה לא השאיר מקום לפרשנות. ״מה שעשה חמאס בשביעי לאוקטובר, ומי שעושה כמו המעשה שלו, הוא מעשה ארור, לא מקובל, לא אסלאמי, לא אנושי, וזה מנוגד לאסלאם״, אמר. ״ויש לי את כל הפסוקים שאומרים שמה שעשו הוא מעשה לא נכון. אסור לפי האסלאם לבוא לאנשים באישון לילה ולתקוף אותם, לקחת אסירים״.

הוא הדגיש שזו לא עמדה שנולדה אחרי המלחמה. ״את מעשי חמאס גיניתי מ-2008, 2009״, אמר, וסיפר שהפיק על כך תוכניות טלוויזיה ששודרו בערוצי לוויין ותורגמו לאנגלית, גרמנית, אורדו וצרפתית.

״לא יכול להיות שאני מבטיח לך שלום, ואתה מסתובב ואני מביא סכין ודוקר אותך בגב. זה דבר ארור, זה דבר לא אסלאמי, זה דבר לא אנושי״

הבסיס: ״אין בקוראן את המילה חרב״

את התשתית לכל הטיעון בנה עודה על קריאה טקסטואלית שהוא חוזר עליה שנים. ״הטענה כביכול שהאסלאם מתיר את השימוש בחרב להפצת הדת היא טענה מכפירה וחסרת כל יסוד״, אמר. וכשהופנה למונח ״דאר אל-חרב״, דחה אותו כתוספת מאוחרת: ״זה בא מאוחר, זה בכלל לא בקוראן״.

ואז המשפט עצמו: ״אין בקוראן מילת סַיְף. אין בקוראן מילת חרב, מהתחלה עד הסוף״. לדבריו, ״עכשיו בישראל חושבים ׳דין מוחמד קם בחרב׳. אני נשאל הרבה כאילו זה פסוק בקוראן, וזה בכלל לא קוראן ולא חדית׳״.

הטענה הזאת נכונה עובדתית. המילה הערבית סַיְף אינה מופיעה בקוראן ולו פעם אחת. גם ״פסוק החרב״ המפורסם (סורה 9, פסוק 5), שקיבל את כינויו במסורת המאוחרת, אינו מכיל את המילה. זו נקודה שחוקרי אסלאם מודרניים, ובהם מוחמד עבד אל-חלים, חוזרים עליה.

גם את הג׳יהאד הוא הגדיר מחדש: מאמץ והשתדלות, לא מלחמה. ״אתה הולך ועובד ומפרנס את המשפחה שלך ודואג להורים שלך, זה סוג של ג׳יהאד״, אמר, ולמנחים אמר: ״מה שאתם עושים עכשיו, זה סוג של ג׳יהאד״. ולסיום, שאלה רטורית: ״אם אין לנביא זכות לכפות את אמונתו על מישהו אחר, מי זה בן האדם שיכול להגיד ׳יש לי זכות כזאת׳?״

מה שעלי שעבאן שמע במסגד בנצרת

הפרק לא נתן לדברים לעבור בלי התנגדות, וההתנגדות החזקה ביותר הגיעה דווקא מהמנחה הערבי.

שעבאן סיפר שבגיל 15 או 16 החליט להתקרב לדת ולחזור למסגד. ״אבל פגשתי משהו אחר, לא מה שאתה אומר עכשיו״, אמר. ״פגשתי במסגד הסתה לשנוא את היהודי, לשנוא את הנוצרי, להרוג אותם. דרשות של יום שישי בלב נצרת, כשהיהודי והנוצרי עוברים לידנו ושומעים את זה. זה היה קשה״. והוסיף: ״המילה ׳אללה אכבר׳ הפכה מסמל של להלל את אלוהים למשהו שהוא מפחיד״.

עודה לא התכחש לפער. הוא ציטט חדית׳ שבו הנביא מזהיר מפני תקופה שבה ״לא יישאר מהאסלאם אלא השם שלו, ולא יישאר מהקוראן אלא הצורה שלו״, ושבה המסגדים ״בנויים ומפוארים, ואין בהם הדרכה״. לדבריו זו אזהרה ולא הוראה, והוא חזר לנאום האחרון של הנביא: ״אל תחזרו כופרים, עורפים ראש אחד לשני״.

״ערבי פלסטיני, אבל ישראלי לכל דבר״

לשאלה על הזהות שלו השיב עודה בלי להתחמק: ״אני ערבי פלסטיני, אבל אני ישראלי לכל דבר. אני אומר לכל מוסלמי: הוא צריך לכבד את המדינה שהוא חי בה. אם אני מחזיק תעודת זהות ישראלית ודרכון ישראלי, אני צריך לכבד את המדינה ואת חוקיה. זה פסוק קוראני״.

על שירות לאומי הוא דיבר כערך ולא כעסקה. ״זה לא בגלל הטבות״, אמר. לדבריו, ההרגל לקחת מהמדינה בלי להחזיר לה הוא שהורס אותה: ״צריכים לחשוב לא על הזכות שלי אלא על החובה שלי״.

את הפרק הוא סיים במשפט אחד: ״אני לא שונא אף בן אדם. אני שונא מעשים״.

הפרק המלא

צפו והאזינו לפרק המלא

״שראכה״ עם עלי שעבאן ונתי שיינפלד, פרק 18 עם האמיר מוחמד שריף עודה. הפרק זמין לצפייה ולהאזנה: ביוטיוב, בספוטיפיי, ב-Apple Podcasts, וכל הפרקים באתר AM1.