מחברות עמוקה למשבר דיפלומטי: ישראל וטורקיה

המתיחות בין ישראל לטורקיה מסלימה בשבועות האחרונים על רקע המעורבות של שתי המדינות בזירה הסורית, ובאה לידי ביטוי חריף במיוחד לאחר תקיפה ישראלית בבסיס בסוריה. אנקרה הוציאה בעבר צו מעצר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובירושלים מביטים בחשד הולך וגובר בכוונותיה של טורקיה באזור.

גורם ביטחוני ישראלי שהתייחס למשבר אמר כי ״לא כל כך אצה לנו הדרך לסיים את המשבר עם טורקיה. נמאס לנו. ניסינו בטוב מולם אבל זה לא עבד. ארדואן לא מפסיק להסית נגדנו״. לדבריו, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אינו מתערב בשלב זה: ״הוא שומר מרחק, אבל זה יכול להשתנות. הוא נותן לצדדים להוציא קיטור. החשש של כולם הוא שיהיה אובדן שליטה או מיסקלקולציה. אני חושב שארדואן חושש אפילו יותר מאיתנו״.

ירח דבש ביטחוני בשנות ה-90

המצב הנוכחי רחוק מאוד מהיחסים ששררו בין המדינות בעבר. בפברואר 1996 חתמו ישראל וטורקיה על הסכם שיתוף פעולה צבאי, שכלל חילופי מידע וניסיון, אימונים משותפים וגישה הדדית לנמלים. תוך חודשים ספורים החלו מטוסי F-16 ישראליים להתאמן בשמי טורקיה, שהעניקה מרחבי אימון אוויריים עצומים, בעוד ישראל תרמה ניסיון מבצעי וידע טכנולוגי.

שיתוף הפעולה קיבל גם ממד תעשייתי משמעותי. ישראל שדרגה 54 מטוסי F4 טורקיים בעסקה בהיקף של כ-650 מיליון דולר, השתתפה בשדרוג מטוסי F5, וחתמה על הסכמים בתחומי הטילים והחימוש. תוכניות ועסקאות נוספות נגעו לטנקי M-60 הטורקיים, כלי טיס בלתי מאוישים ומערכות התרעה – כך שישראל הפכה לשותפה בתהליך המודרניזציה של הצבא הטורקי, לא רק לבעלת ברית.

בפברואר 1999 נתפס בקניה מנהיג ארגון המורדים הכורדיים PKK, עבדאללה אוצ'לאן, והועבר לידי טורקיה. דיווחים במערב ייחסו למוסד תפקיד במעקב אחריו ואף בסיוע ללכידתו, וישראל הכחישה זאת רשמית – אך הדיווחים המחישו עד כמה נתפסו היחסים כאסטרטגיים ועמוקים באותה תקופה.

ארדואן החבר, קשרים אישיים וחזון אנרגטי

גם רג'פ טאיפ ארדואן, פוליטיקאי איסלאמיסט שבמשרדו כראש עיריית איסטנבול התנוססה תמונת מסגד אל-אקצה, לא מיהר לנתק את היחסים עם ישראל לאחר שמפלגתו זכתה ברוב בפרלמנט הטורקי ב-2003. שנתיים לאחר מכן הגיע לביקור רשמי בישראל, ובמשרד החוץ מציינים כי בעקבותיו התחזק שיתוף הפעולה המדיני והכלכלי בין המדינות.

אותה תקופה אופיינה בקשרים אישיים הדוקים: ארדואן נחשב חבר אישי של האחים יולי וסמי עופר, ובנו ניהל עסקים בישראל. נשיא טורקיה דאז, אהמט נג'דט סזר, ביקר אף הוא בישראל כאורחו של הנשיא משה קצב. במקביל נבחנו שיתופי פעולה בתחום האנרגיה, כולל רעיונות להעברת גז ישראלי לטורקיה שהייתה יכולה להפוך לשער אנרגיה לאירופה, ובמרץ 2004 אף נחתם הסכם – שלא יצא בסופו של דבר לפועל – להעברת מים במכליות ענק מאנטליה.

האמון בין המדינות היה מבוסס עד כי בתקופת ממשלת אולמרט, לאחר תקיפת הכור הגרעיני בדיר אזור, ניסתה טורקיה לתווך בין ישראל לסוריה. ב-2008 התקיימו ארבעה סבבי שיחות עקיפות בתיווך טורקי, וארדואן ניסה לסייע גם בהשבת עצמותיו של המרגל אלי כהן ובמגעים להשבתו של גלעד שליט. לפי דיווח משנים קודמות, ארדואן אף קיבל ייעוץ רפואי מפרופ׳ יצחק שפירא, שכיהן כסמנכ״ל בית החולים איכילוב, לאחר שהשניים נפגשו בארצות הברית.

מלחמת לבנון השנייה ומשט המרמרה כנקודות מפנה

נקודת המפנה ביחסים הגיעה עם מלחמת לבנון השנייה. ההרס בדרום לבנון ובביירות חיזק בטורקיה את התחושה שישראל אינה מתייחסת אליה כשותפה אסטרטגית ופועלת באזור בלי להתחשב באינטרסים הטורקיים. המשבר החריף עם תחילת מבצע עופרת יצוקה בסוף 2008, וארדואן, שעד אז נחשב לאחד המנהיגים המוסלמים הבולטים ששמרו על ערוץ פתוח עם ישראל, הפך לאחד ממבקריה החריפים ביותר.

בינואר 2009, בכנס הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, תקף ארדואן בפאנל שעסק במבצע בעזה את נשיא המדינה שמעון פרס, ולאחר עימות מילולי עזב את הבמה במחאה. האירוע הפך תוך שעות לסמל בעולם הערבי והטורקי, וארדואן התקבל במולדתו כגיבור – בעוד מודל שיתוף הפעולה עם מדינה מוסלמית קרס בפועל.

המשבר הגיע לשיא נוסף במאי 2010, כשארגון טורקי יזם משט לפריצת המצור הימי על רצועת עזה. כוחות צה״ל השתלטו על ספינת המשט מאווי מרמרה, והאירוע הסתיים במותם של עשרה אזרחים טורקים ובפציעת מספר חיילי צה״ל – אירוע שהותיר צלקת עמוקה ביחסים בין המדינות עד ימינו.